מתגלגלים בפארק

אז בניגוד ללהקות אחרות (מישהו אמר ביטלס?), אני לא באמת זוכר מתי בדיוק שמעתי לראשונה שיר של האבנים המתגלגלות (להלן “הסטונס”). אני כן זוכר ששנים אחרי שכבר הכרתי אותם, אי שם באמצע שנות ה-90 שמעתי באיזו תוכנית רדיו של יואב קוטנר את Ruby Tuesday מתוך דיסק המתעד את סיבוב ההופעות העולמי האחרון של הלהקה (בדיעבד מסתבר שמדובר בדיסק Flashpoint שיצא בשנת 1991 ומתעד את הופעות הלהקה בשנים 1989-1991). מפה לשם לאורך השנים הכרתי את מיטב הלהיטים וגם כמה פחות מוכרים לא מעט בזכות אלבום האוסף הכפול והמשובח Forty Licks שיצא בשנת 2002. בשנתיים שלוש האחרונות הבחנתי בבאז די רציני סביב מסעי ההופעות של הלהקה, תחילה 50 & Counting ובהמשך כמובן On Fire 14 שכבר אי אפשר היה לפספס. ערוץ יוטיוב מוקפד, טוויטר, פייסבוק ומה לא…מביקור ומעקב אחרי כל ערוצי המדיה הנ”ל, הבנתי שמצד אחד מדובר בלהקה שעם כל הפרסום שלה, לא מתביישת לקדם כל מופע באופן אגרסיבי (פנייה לקהל בוידאו מיוחד, אין ספור promotions לפני הופעות וכו’) , אבל מצד שני התבוננות פה ושם בקטעי הוידאו מהמופעים הנ”ל וגם רשמים של חברים שהיו שם, הפכו את ההחלטה האם ללכת לפשוטה למרות המחיר הגבוה. ואם כבר ללכת להופעה כזאת (טיפ לכל מי שיכול), אז רק ל Golden Ring.

אז הציפיות היו גבוהות אבל לא מידי. יום המופע הגיע, יש לציין שהכל היה מתוקתק נח ונעים מבחינת ההפקה של המופע (למרות מזג האוויר שפקד אותנו היישר מהגיהנום). הקהל רגוע ושקט. אזור ה Golden Ring דליל יחסית ולא צפוף בשלב הזה. ראשון עולה הרב פורטיס. עם סאונד בעייתי משהו (צוות ההפקה של הסטונס לא הסכים בשום אופן שישתמש בסאונד או בוידאו שלהם), חימם פורטיס את הלהקה עם מיטב להיטיו, כולל מחווה מרגשת לרודי ברטא בן ה100 שנכח במופע.

ואז באיחור של כמה דקות, זה התחיל. האמת, כמו רוב בני התמותה שעדיין לא חוו (אם כי מספרם קטן ממופע למופע) גם אני לא זכיתי עד השבוע לצפות בסטונס בהופעה, אבל אפילו הכנה מסויימת של סרטוני יו טיוב לא הכינה אותי לחוויה.

תחילת המופע בתמרות עשן ועם השיר Start Me Up (למרות שמו, לא תמיד השיר הזה פותח את ההופעה). עולה לבמה דמות שנראית וזזה כמו חיקוי מוגזם במיוחד של מיק ג’אגר. מין שילוב של פרדי מרקיורי (תנועה ולבוש), מייקל ג’קסון (תנועה ולבוש) וצביקה פיק (לבוש). הסאונד והאווירה מדהימים! איכשהו הלהקה מצליחה לשדר עוצמה רבה על הבמה למרות הגיל וכו’.

השירה של ג’אגר מאוד טובה באופן כללי ובמיוחד אם לוקחים בחשבון את גילו (אבל אין צורך בכך). האיש נע וזז על הבמה ללא הפסקה, עוצר לפי קצב השירים במעין Freeze כאילו נעמד רק כדי שייתפסו אותו בפוזה לעיתון של מחר או לאינסטגראם של עוד 4 דקות (אם רק הייתה קליטה כמובן). התנועה שלו לא תעצר בכמעט שעתיים של ההופעה למעט שיר או שניים בהם הוא לא מקפץ. מידי פעם הוא ייעלם (מהזווית שאני עומד בא) ויחזור כעבור דקה או שתיים בריצה קלה מאחד מקצוות הבמה.

את רוני ווד משום מה אני לא מחבב במיוחד, לא יודע אם זה בגלל פני הזוהר ארגוב שלו, השיער הצבוע בהגזמה או סתם כי הוא דומה לרוד סטיוארט. איכשהו מרגיש לי כאילו הוא טרמפיסט ולא באמת חלק מהלהקה כמו שהיא. אגב הוא ניגן עם הלהקה מאז 1975 אבל הוכר כחבר רשמי רק ב1993 עם עזיבתו של ביל ווימן. מי יודע? אולי יום אחד גם דריל ג’ונס (נגן הבס השכיר מאז 1993) ייזכה למעמד.

אבל קית’ ריצ’רדס, כל כך הרבה דברים נכתבו עליו, אבל להתמקד בו ורק בו במהלך שיר או שניים זו חוויה שבשבילה חייבים להגיע למופע…קודם כל נראה שהוא עסוק בהמון דברים חוץ מאשר להופיע, לא ברור מה אבל הוא מחייך בלי סוף, מדבר המון לעצמו, לקהל, בועט, מנופף עם הידיים ונראה שהנגינה היא רק במקרה, רק בדרך אגב, אבל תמיד הוא מכה בגיטרה בדיוק כשצריך ובמדויק. היטיב לבטא זאת אודי שרבני בסטטוס הזה.

על צ’ארלי ווטס המתופף שנחבא אל הכלים אין הרבה מה לומר חוץ מזה שהוא עשה אחלה עבודה על התופים הכל כך מינימליסטיים שלו – מדהים!

כמובן שראויים לציון זמרות הליווי (בראשן ליסה פישר) צ’אק לאבל הקלידן ושאר הנגנים שלא נדבר על מיק טיילור חבר הלהקה בעבר שככל הנראה משלים הכנסה בסיבוב ההופעות הנוכחי.

נחזור להופעה עצמה, הכל לפי ה Set List המתוכנן, ה”בלדה” לא מפתיעה בסופו של דבר ומדובר כמובן ב”שיר האהוב ביותר על הישראלים” Angie. הביצוע בהופעה טוב בהרבה מהביצוע המזעזע הזה מ1975!!! (דווקא אותו בחרו הסטונס לשים באתר הרשמי שלהם, ג’אגר בקושימסוגל לעמוד), לא מדהים מבחינת הנגינה והשירה אבל מרגש. בסופו יאמר מיק ג’אגר אולי את האמירה הפוליטית היחידה בהופעה “תודה, שוקרן“. עוד הפתעה שמגיעה היא הביצוע של Paint It Black שיר שהיה נראה שג’אגר לא מבצע יותר מאז מותה הטראגי של בת זוגו לורן סקוט אבל הנה, או שהוא התגבר או שהוא עשה מחווה לכבודנו. בכל מקרה – הרווחנו להיט נוסף לאוסף.

המשך המופע התנהל כמתוכנן ללא הפתעות מיוחדות אבל עם המון השקעה הנאה מצד הלהקה ומצד הקהל כמובן. אני אישית לא מאוד מתרגש מהברכות הצפויות בעברית. אחרי הכל זה תרגיל בקריאת עברית באותיות לטיניות מהפרומפטר.

קטע שאולי מסמל הכל, היה במהלך השיר You Can’t Always Get What You Want, כאשר שמעתי מישהי בקהל מאחור אומרת “אבל קיבלנו”.

אז כן, קיבלנו הופעה באמת מדהימה, סאונד ונגינה מושלמים ומופע מקצועי בצורה שקשה מאוד לתאר וצפייה שווה יותר מאלף מילים (או 800 במקרה הזה).

להתראות בגן עדן עם הביטלס.

MajorTom2oo1 Twitter
MajorTom2oo1 Instagram

תמונות מהשטח

© כל הזכויות שמורות

כאן מיק ג'אגר יעמוד עוד מעט

כאן מיק ג’אגר יעמוד עוד מעט

22

תחילת המופע – התרגשות סלולרית מתגלגלת

מיק בעוד פוזה עושה הליכון

מיק ג’אגר בעוד פוזה עושה הליכון

2

מיק מדגמן לאינסטגרם

מישהו ראה את מיק? יצא לג'וגינג

מישהו ראה את מיק? יצא לג’וגינג

2

קית’ לא מנגן פעם ראשונה

קית' לא מנגן פעם שניה

קית’ לא מנגן פעם שניה

קית' לא מנגן פעם ראשונה

קית’ לא מנגן פעם שלישית

צ'ארלי המתופף הקלאסי

צ’ארלי המתופף הקלאסי

מישהו אמר פרדי מרקורי?

מישהו אמר פרדי מרקורי?

המקל של צ'ארלי

המקל של צ’ארלי – נזרק לקהל

רשימת השירים

רשימת השירים

Advertisements